ביטון נ' משק משפחת ג'השאן בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה על ידי המשיב 1 כנגד המבקשת – מועצת הזיתים. לבקשה לא צורף תצהיר.

התובענה הייצוגית שהוגשה עניינה הטעיית ציבור צרכני שמן זית, הנמכר על ידי משיבות 2 עד 5 ועל ידי המבקשת, בניגוד לסעיף 2(א)(8) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ותוך הפרת צו הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג-1983 (להלן: "התקנות").

מהות ההטעיה הנטענת היא לעניין ארץ הייצור של שמן הזית. הטענה בתובענה היא, כי שמן זית מתוצרת זרה נמכר כשמן זית ישראלי, ואף הוטבע עליו תו איכות של המבקשת לפיו השמן המצוי בבקבוק יוצר בישראל והוא "שמן זית ישראלי".

בקשת הסילוק על הסף היא, כאמור, של המבקשת, אשר העילה נגדה, כפי שהובהרה בתיקון שנעשה לתובענה הייצוגית, היא עילה לפי סעיף 1 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (חוק תובענות ייצוגיות).

תמצית טענות המבקשת בבקשה לסילוק על הסף

העניין שבגינו מוגשת בקשת האישור נגד המבקשת אינו נכנס בגדר סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית. המחוקק קבע רשימה סגורה של עניינים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

המבקשת היא תאגיד סטטוטורי שהוקם מכח סעיף 2(ב) לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק מועצת הצמחים"), ועל פי צו מועצת הפירות (ייצור ושיווק) (הקמת מועצת הזיתים) תשל"ו – 1976.

המבקשת היא גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין. במסגרת סעיף 14 בחוק מועצת הצמחים הוסמכה המועצה לפרסם את צמחי ישראל ולעשות להרחבת היקפו של שיווק הצמחים וכן לפקח על דרכי הפרסומת לצמח הישראלי ע"י אחרים.

סעיף 1 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות מגדיר עילת תביעה בעניין שבין עוסק ובין לקוח כדלקמן:

"תביעה כנגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". סעיף 1 בחוק הגנת הצרכן מגדיר עוסק כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן".

המבקשת איננה עוסק. היא לא משווקת מוצרים לצרכנים. תפקידיה הרלבנטיים מתמצים בהסדרה של ענף שמן הזית בישראל ובפיקוח עליו. המבקשת מנפקת תוויות איכות ליצרניות השמן, היצרניות הן המטביעות את התוויות על בקבוקי השמן הנמכרים לצרכן. היא אינה נותנת שירות למשיב 1, על דרך של "עיסוק". הנפקת תווית האיכות ליצרניות היא חלק מפעילותה כגוף המפקח על איכות שמן הזית והיא באה בגדר תפקידה לקדם ולפרסם את צמחי הארץ.

סעיף 3 (ב) בחוק מועצת הצמחים, המסווג את המועצה כגוף שאינו נושא רווחים, גם הוא מלמד על כך שהמבקשת אינה עונה להגדרת "עוסק".

אפילו המועצה היא "עוסק" הרי שהמבקש אינו "לקוח" של המועצה ועל פי סעיף 1 בתוספת השנייה, הוא נועד לחול על מערכת יחסים שבין עוסק ללקוח. המבקש אינו לקוח משום שלא רכש ולא יכול היה לרכוש את שמן הזית מהמבקשת משום שזו אינה עוסקת במכירה ובשיווק של שמן זית. אין כל קשר בין המשיב 1 למבקשת אשר אינה מבצעת פעולה מסחרית מול הצרכן אלא מנפיקה את תוויות האיכות עבור היצרניות, במסגרת סמכותה לפרסם את צמחי הארץ, לרבות זיתים. אין כל קשר המאפיין יחסי עוסק ולקוח בין המבקש לבין המשיבה 1. טעם נוסף לכך שלא ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד המבקשת הוא, סעיף 3 (א) בחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, 'רשות' – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים".

הרציונל העומד מאחורי חקיקת סעיף זה הוא, שמתן אפשרות לתבוע רשויות המבצעות תפקידי פיקוח בגין נזק שנגרם לצד ג', יפגע ביציבות הפיננסית של הרשויות ויביא להצפה של בתי המשפט בתביעות שמטרתן לתבוע את הרשות על אף שהיא אינה הנתבע הרלבנטי.

המבקשת נכנסת לתוך הגדרה של "רשות" כפי שמצויה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס – 2000 המגדיר רשות: "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין".

המבקשת היא רשות המפעילה סמכות פיקוח שמוענקת לה על פי חוק ועל כן, לא ניתן להגיש נגדה תובענה ייצוגית בעילה הנטענת.

בניגוד לתביעות בהן נדרשת רשות להשיב היטל או אגרה שגבתה מהאזרח שלא כדין, הרי שבענייננו המבקשת לא קיבלה כספים מהצרכנים בגין המוצרים ועל כן אין כל טעם לחייבה בהשבה.

תמצית תשובת המשיב 1